עובדת איבריה שפוטרה שלא כדין מחמת גילה תפוצה בלמעלה מ- 200,000 ש"ח

1.   התובעת עתרה במסגרת התביעה שבפנינו לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פיטורים שלא כדין מחמת גיל, לתשלום הפסד שכר עבודה ולתשלום הפסדי פדיון בפוליסת ביטוח מנהלים. 

2.   הנתבעת הינה חברת התעופה הלאומית של ספרד אשר פועלת באמצעות סניפה בתל-אביב. הסניף מנוהל על ידי מנכ"ל אזורי שהוא עובד ספרדי של הנתבעת.

3.   התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 1.7.84 ועד ליום 31.8.02, תחילה במחלקת הנהלת חשבונות ולאחר מכן במחלקת המכירות.

אין חולק כי הנתבעת היתה שבעת רצון מתפקודה המקצועי של התובעת.

4.   לטענת התובעת, היא פוטרה שלא כדין, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 ו/או חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד התשמ"ז- 1987.

לטענתה, לא היתה כל סיבה עניינית לפיטוריה והסיבה היחידה לפיטוריה היתה גילה.

התובעת טוענת כי עוד טרם פיטוריה, ניתן לגילה משקל בכל הקשור לקידומה. כך לדוגמא, כשהתפנה תפקיד מנהל מחלקת המכירות, התמודדה יחד עם חברתה לעבודה, הגב' ויולטה לוי (להלן:" גב' לוי"), על תפקיד זה, אולם במינוי זכה אדם חיצוני שלא היה עובד הנתבעת, וכשהתפנה בשנית התפקיד, כלל לא ניתנה לה האפשרות להציע עצמה לתפקיד, ולתפקיד מונתה הגב' לוי, הצעירה ממנה ב- 8 שנים.

לטענת התובעת, ביום 31.8.02 במהלך נסיעה משותפת לעבודה, הודיעה לה הגב' לוי כי מנכ"ל הסניף סיפר לה שקיבל הנחיה לפטר את התובעת בשל הגיעה לגיל 60. ואכן, התובעת נקראה עוד באותו יום למשרד המנכ"ל אשר מסר לה מכתב בספרדית בו מפורטת עילת פיטוריה - הגיעה לגיל הפרישה, והורה לה לאסוף חפציה ולעזוב עוד באותו היום את עבודתה בנתבעת.

לאחר זמן מה, ביקשה התובעת לקבל את מכתב הפיטורים בעברית, בכדי לקבל דמי אבטלה, ובנוסח מכתב הפיטורים החדש, מיום 30.9.02, לא הוזכרה כלל סיבת פיטורים זו.

עוד נטען כי הנתבעת התייחסה לתובעת כמי שפרשה לגמלאות, בכך שהעניקה לה כרטיסי טיסה בחינם - הטבה לה זוכים רק עובדים אשר פרשו לגמלאות.

התובעת טוענת כי לגילה אין כל השפעה על עיסוקה, כי היא חפצה להמשיך ולעבוד בנתבעת לפחות עד גיל 65 וכי לא היתה לה כל כוונה לפרוש לפני הגיעה לגיל זה.

לפיכך מבקשת התובעת לפסוק לה בגין אפליתה בשל גילה ופיטוריה שלא כדין פיצוי בסך 50,000 ש"ח כפיצוי לא ממוני, פיצוי בגין הפסד שכר עבודה של 64 משכורות (59 משכורות + 5 משכורות 13) בניכוי דמי האבטלה שקיבלה ובסך הכל 658,352 ש"ח, ופיצוי בגין הפסדיה בפוליסת ביטוח מנהלים בשל פיטוריה 5 שנים מוקדם מהצפוי, בסך 163,912 ש"ח.

5.   לטענת הנתבעת, התובעת פרשה מרצונה מעבודתה, לאחר שהוענקו לה כל זכויותיה על פי דין אגב פרישתה מעבודתה ואף למעלה מזאת.

הנתבעת טוענת כי על פרישתה מרצון של התובעת ניתן ללמוד ממכתבה של התובעת מיום 2.10.02 לחברת הביטוח (נספח א' לכתב ההגנה), בו כתבה התובעת "...בתאריך 31.8.02 עזבתי את עבודתי באיבריה", וכן מטופס ההצהרה לרשויות המס מיום 21.11.02 (נספח ב' לכתב ההגנה), ממנו ניתן ללמוד כי מדובר במענק פרישה.

זאת ועוד, מיד לאחר פרישתה, הסכימה התובעת לחתום מרצונה החופשי על טופס העברה מתפקיד בשל פרישה (נספח ג' לכתב ההגנה).

כמו כן, התובעת פרעה את כספי התמלוגים וקרנות המנהלים ונטלה לידיה את כספי הפיצויים ואת דמי ההודעה המוקדמת.

עוד נטען כי התובעת הגישה תביעתה שמונה וחצי חודשים לאחר פרישתה כאשר במהלך תקופה זו לא נשמעה מפיה כל טענה ו/או מחאה, ושיהוי זה מעיד על חוסר תום ליבה ונסיונה להתעשר על חשבון הנתבעת.

באשר למינוי של הגב' לוי למנהלת מחלקת המכירות טענה הנתבעת כי הגב' לוי אמנם צעירה מהתובעת, אולם גם ותיקה ממנה ב- 14 שנים ומשכך הינה בעלת ותק ונסיון רב משל התובעת וממילא, ההחלטה למנות עובד למשרה כלשהיא נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי התובעת פנתה למנכ"ל הנתבעת בהזדמנויות שונות בבקשה לפרוש מעבודתה בהגיעה לגיל 60, ובלבד שלא יפגעו זכויותיה הקניניות עקב פרישתה. לטענת הנתבעת, הדבר נבע ככל הנראה מהתעייפותה של התובעת מהנסיעות הרבות הכרוכות בתפקידה.